סגנון שיקגו מהווה תקן לכתיבה אקדמית במדעי הרוח. מטרתו, ליצור ולשמור על אחידות אקדמית, כך שכותבות וכותבים מאזורים ותחומים שונים במדעי הרוח יעבירו מסרים בצורה דומה. האתר הרשמי, אתר Scribbr.

סגנון שיקגו בעברית, מהדורה 16. הגעה דרך המסמך: צח בן-יוסף (עורך). הנחיות לכתיבת הערות כהפניות מראי-מקום לעריכת ביבליוגרפיה/רשימת ספרות. 

​

סגנון שיקגו מתייחס לתחומים הבאים:

1. אופן יצירת מסמך אקדמי (עבודה/מאמר).

2. אופן הצגת מקורות בפרק הביבליוגרפיה של המסמך.

3. אופן כתיבת הפניות בגוף במסמך.

אלו מספקים את הכלים למציאת המקור המלא באופן עצמאי, שומרים על זכויות המחברים המקוריים ומונעים אפשרות לגניבה ספרותית (plagiarism). 

​

עיקרי עבודה אקדמית על פי סגנון שיקגו:

• שער. כתורת ראשית, כותרת משנית (אם יש), פרטי המחברים.

• תוכן עניינים. יש להקפיד על התאמה מוחלטת בין הפרקים המוצגים בתוכן העניינים לאופן כתיבתם במסמך.

• מבוא / הקדמה. כתיבה בלשון עתיד המציגה את עקרי המסמך, הנושא הכללי, טענות עיקריות ומסקנות. 

• גוף המסמך. בנייה הדרגתית של התוכן והצגת הנושא המרכזי. יש להקפיד על כתיבה נכונה (אוצר מילים, בניית משפטים ופסקאות, הטיות זכר-נקבה, סימני פיסוק, ועוד).

• סיכום. כתיבה בלשון עבר הכוללת חזרה קצרה ובהירה על הנושאים המרכזיים והמסקנה/ות הסופיות.

• ביבליוגרפיה. ראי/ה בהמשך.

​

כללים נוספים:

על שוליים להיות בין 1 ל-1.5 אינץ' בכל הצדדים.

מומלץ על כתיבה בגופן 12 ובסגנונות David / Times New Roman.

על השורות להיות ברווח כפול.

יש לדאוג למספר את העמודים החל מתוכן העניינים.

​

פרק הביבליוגרפיה: הצגת כל המקורות התאורטיים ששימשו לכתיבת המסמך ברשימה מפורטת.

1. הפרטים הנדרשים משתנים בהתאם לסוג המקור (ספר, מאמר מכתב עת, מקור אלקטרוני וכדומה).

2. הביבליוגרפיה חותמת את המסמך האקדמי.

​

חשוב לזכור,

• מקורות בעברית יופיעו לפני המקורות באנגלית.

• רשימת המקורות נכתבת בסדר הא'-ב' / ABC, בהתאם למילה הראשונה במקור.

• יש להעתיק את פרטי המקור באופן מדויק, כולל שימוש בסימני פיסוק (לדוגמה: בן-יוסף) ובכתיב מלא/חסר (לדוגמה: Vézelay ולא Vezelay).

•  סדר המחברים יוצג בהתאם לסדר הצגתם במקור.

• לא ממספרים או מסמנים על ידי תבליטים את המקורות.

• ההבחנה בין המקורות נעשית על ידי הזחה/כניסה תלויה של השורה השנייה בכל מקור.

• יש לסיים כל מקור בנקודה.

​

אזכורים/הפניות/הערות: הצגה תמציתית של פרטי המקורות התיאורטיים בגוף העבודה. תפקידן:

1. להבהיר על איזה מקור/ות תיאורטי/ים מבוסס התוכן המוצג.

2. להימנע מגניבה ספרותית – מתן הרושם כי התוכן המוצג הוא המצאה מקורית שלך.

3. לאפשר גישה מהירה ונוחה למקור/ות הן בפרק הביבליוגרפיה והן בעולם האמיתי.

​​

ציטוט: שימוש מכוון בדבריו המדויקים של המחבר המקורי = העתקה. דבריו יכתבו בתוך גרשיים ("...")

ציטוט קצר: ציטוט שכולל עד 4 שורות. הוא משולב בכתוב, מופרד על ידי הגרשיים בלבד. בסופו תהיה *הפנית/הערת ציטוט.

ציטוט ארוך: בציטוט העולה על 4 שורות. צריך להבדיל בינו לבין ההפסקה על ידי:

• כתיבת הציטוט כפסקה שעומדת בעד עצמה.

• הרחקה מהשוליים יותר מאשר הפסקאות הרגילות.

• *הפנית/הערת ציטוט.

​

הפנית/הערת ציטוט – בתום הציטוט (לפני הנקודה) יש לכתוב הפניה ולהוסיף לה את מספר/טווח העמודים מהם נלקח הציטוט. המספר/ים יוצגו ללא המילה עמוד/ים או הקיצור עמ’ בעברית או p. או pp באנגלית.

​

בין ביבליוגרפיה להפניה:

• צריכה להיות הלימה בין אופן כתיבת המקור בביבליוגרפיה לאופן הצגתו בהפניות.

• חוץ מאשר במקרים של קיצורים, כאשר בהפניה ישנו מינוח המקוצר (לדוגמה ed.) בביבליוגרפיה הוא יוחלף לצורתו המלאה (edited by).

​

​

​