APA הוא קיצור של הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה.

​

​

 

סגנון וכללי ה- APA פותחו בכוונה לייצר תקן לכתיבה אקדמית במדעי החברה ובמדעי ההתנהגות. מטרתו, יצירה ושמירה על אחידות אקדמית בכתיבה. משמעותה האחידות האקדמית היא שכותבות וכותבים מאזורים ותחומים שונים יעבירו תכנים בצורה דומה.

האחידות כוללת:

• כתיבה מאורגנת על פי סדר קבוע וידוע מראש.

• כתיבה מובנית (אופן שימוש בכותרות, אופן הבחנה בין פסקאות וכדומה).

• כתיבה ברורה, ישירה ותמציתית.

​

בגלל שכתיבה אקדמית מבוססת על איסוף של ידע קיים והצגתו (ראה/י כתיבה אינטגרטיבית), ה- APA מתייחס בין השאר לכללי אתיקה. מטרתם:

• לשמור על זכויות היוצרים של המחברים שעל סמך עבודתם הקשה מבוסס המסמך / המאמר החדש.

• להימנע מגניבה ספרותית. 

כן, אלו שני הצדדים של אותו המטבע ;)

​

עמידה בכללי האתיקה של ה-APA נעשית על ידי הצגת פרטי המקורות התאורטיים. הפרטים הנדרשים משתנים בהתאם לסוג המקור (ספר / מאמר מכתב עת / מאמר מכתב עת אלקטרוני ועוד) והם מספקים את הכלים למציאת המקור המלא באופן עצמאי.

פירוט הכללים - בהתאם לסוגי מקורות - ניתן למצוא במגוון אתרים.

ביניהם:

אתר Scribbr (הנחיות באנגלית).​

האפליקציה האינטרנטית מכונת הציטוטים בה ניתן להכניס את פרטי המקורות ולקבלם מסודרים על פי כללי APA 7. 

הזנת הפרטים בתוכנת WORD תחת הלשונית הפניות / References, חשוב לוודא את הגרסה המעודכנת.

​

חשוב לדעת, אחת לכמה שנים סגנון וכללי ה- APA מתעדכנים ומשתרגים (לדוגמה, בעבר לא הייתה התייחסות למקורות אינטרנטיים). לכן, יש לוודא שאת/ה פועל/ת בהתאם למהדורה העדכנית ביותר. 

באוקטובר 2019 יצאה מהדורה 7, של סגנון ה-APA (ראה/י השינויים המשמעותיים ביותר של הגרסה החדשה).

​

הצגת פרטי המקורות התאורטיים נעשית בשלושה אופנים:

1. ביבליוגרפיה (דף מקורות). זוהי רשימה מפורטת של כל המקורות התאורטיים ששימשו לכתיבת המסמך / מאמר.

• הביבליוגרפיה חותמת בדרך כלל את המסמך / המאמר.

• בעת כתיבתה יש לשמור על הכללים בדיוק ובעקביות, גם בפרטים הקטנים ביותר (כגון סימני הפיסוק, רווחים וכדומה).

        דוגמה (לפי מהדורה 6) מתוך מאמרן של קוליק וחבושה-מורגנשטן (קוליק וחבושה-מורגנשטן, 2009).

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

2. אזכורים בגוף העבודה. כידוע הכתיבה האקדמית נשענת על ידע קיים, יש להציג בגוף העבודה את פרטי המקור/ות (באופן מצומצם) מהם שאוב התוכן. האזכור יבוא בסוף השימוש במקור ויכלול את שמות המשפחה של המחברים ושנת הפרסום (הרכבו משתנה בהתאם למספר המחברים).

דוגמה מתוך מאמרן של קוליק וחבושה-מורגנשטן (קוליק וחבושה-מורגנשטן, 2009).

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

3. אזכור בגוף העבודה: ציטוט. זהו מצב בו מציגים את דברי המחבר/ים בדיוק כפי שכתובים במקור, כלומר העתקה של מילה במילה. במצבים אלה, התוכן יבוא בין גרשיים ובאזכור יצוין העמוד ממנו נלקח הציטוט לאחר שמות המשפחה של המחברים ושנת הפרסום.

דוגמה, מתוך מאמרן של וויס-גל ופלג (וייס-גל ופלד, 2009).

​

​

​

​

​

​

חשוב לזכור,

בכתיבה אקדמית ממעטים להשתמש בציטוטים. הציטוט מתקיים רק בתנאי שאין אפשרות להעביר את המסר המקורי בדרך אחרת.

כללי ה-APA חלים על מגוון חלקי הכתיבה המדעית והבנה של תפקידם מקלה על השימוש בהם. 

​

יש עוד שאלות? דבר/י איתי.

​

​

​

​

ביבליוגרפיה

וייס-גל, ע' ופלד ע' (2009). "קולות מפורסמים": הכשרת עובדים סוציאליים לשימוש באמצעי התקשורת ככלי בפרקטיקת מדיניות. ביטחון סוציאלי, 79, 109-85.

קוליק, ל' וחבושה-מורגנשטן ח' (2009). דפוסי התמודדות של נשים עם קונפליקטים תוך-זוגיים בתחילת הנישואים. חברה ורווחה, כ"ט(4),  429-399.

​